טור
פירוש
(הקדמה) הלכות לולב (א) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ודרשו חכמים פרי עץ הדר זה אתרוג כפות תמרים זה לולב וענף עץ עבות זה הדס וערבי נחל זה ערבה והנני מפרש אותה על סדר המשנה דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ ולאחר שגדל מעט נפתח מעט וכל מה שמוסיף ליגדל נפתחין עליו יותר ואם שהה באילן עד שנפתח ונתפרדו עליו כשר אפילו לא אגדו אבל אם שהה באילן עד שנפתח הרבה ונתקשה ונעשה כעץ פסול. (ב) ואם נפרצו עליו פסול פירש״י שנתלשו בעיקרן מן השדרה והתוספות מפרשים אותו על כפלות העלין שכל אחד כפול וגבו אחד ופניו שנים ואם נפרץ שנחלק בגבו רוב אורך כל עלה ועלה ברוב עלין שבלולב פסול. (ד) דרך הלולב לאחר שיוצא עלה אחד מיד כשיעור ב׳ אצבעות יוצא אחר וכן הרבה זה על זה עד שמתכסה כולו בהרבה עלין זה על זה וכל אחד כפול ואם אינן כפולין או שכל עליו כפולין מצדו הא׳ וצד הב׳ ערום בלא עלין או שאין לו הרבה עלין זה על זה אלא מכל צד יוצא עלה אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה עד ראשו או אפילו היה לו עלין הרבה אלא שאין מכוסין זה על זה כגון שלא יצא עלה השני עד שכלה כל אורך העלה שלמטה ממנו פסול. (ה) לולב שיבש שדרתו או רוב עליו פסול והראב״ד הכשיר ביבשו רוב עליו ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה ולא נהירא לא״א הרא״ש ז״ל.
ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בציפורן והראב״ד פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו וכן עיקר. (ו) נקטם ראשו פסול פי׳ הראב״ד שנקטמו מהעלין שבראשו עד שחסר מעט מן השדרה ובה״ע כתב לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג׳ עלין העליונים פי׳ עד השדרה ולא נגע בשדרו וא״א הרא״ש ז״ל פי׳ דברוב קטימת העלין העליונים מיפסיל. (ז) נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק פי׳ כמו שיש בו ב׳ ראשים כזה:
פסול ופירש״י שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב׳ שדראות מחצית עליו לכאן ומחציתם לכאן ולשון נסדק אינו משמע כך דא״כ היה לו לומר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח.
נחלקה התיומת פסול ופירש״י ב׳ עלים העליונים ששם השדרה כלה נחלק זה מזה ונסדק׳ השדרה עד העלין שלמטה מהם והגאונים מפרשים עליו העליונים שדרכן להיות מחוברין נפרדו זה מזה ברובן עד שנראית כשנים ורי״ף פירש על כל עלי לולב שהם כפולים וגבן אחד ואם נפרדו פניהם זה מזה ועדיין מחוברים בגבן כשר אבל אם נחלקו בגבן רוב כל עלה ועלה ברוב כל עלין שבלולב פסול וכ״כ הרמב״ם וראב״ד ז״ל. (ח) יש לו כמין קוצין בשדרתו או שנצמת ונכווץ או שעקום אמצעיתו לפניו או לצדדים פסול אבל עקום לאחוריו כשר. (ט) ואם כפוף בראשו פסול ודוקא כששדרתו כפופ׳ אבל עליו כפופין בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבין כשר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בציפורן והראב״ד פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו וכן עיקר. (ו) נקטם ראשו פסול פי׳ הראב״ד שנקטמו מהעלין שבראשו עד שחסר מעט מן השדרה ובה״ע כתב לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג׳ עלין העליונים פי׳ עד השדרה ולא נגע בשדרו וא״א הרא״ש ז״ל פי׳ דברוב קטימת העלין העליונים מיפסיל. (ז) נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק פי׳ כמו שיש בו ב׳ ראשים כזה:
פסול ופירש״י שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב׳ שדראות מחצית עליו לכאן ומחציתם לכאן ולשון נסדק אינו משמע כך דא״כ היה לו לומר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח.
נחלקה התיומת פסול ופירש״י ב׳ עלים העליונים ששם השדרה כלה נחלק זה מזה ונסדק׳ השדרה עד העלין שלמטה מהם והגאונים מפרשים עליו העליונים שדרכן להיות מחוברין נפרדו זה מזה ברובן עד שנראית כשנים ורי״ף פירש על כל עלי לולב שהם כפולים וגבן אחד ואם נפרדו פניהם זה מזה ועדיין מחוברים בגבן כשר אבל אם נחלקו בגבן רוב כל עלה ועלה ברוב כל עלין שבלולב פסול וכ״כ הרמב״ם וראב״ד ז״ל. (ח) יש לו כמין קוצין בשדרתו או שנצמת ונכווץ או שעקום אמצעיתו לפניו או לצדדים פסול אבל עקום לאחוריו כשר. (ט) ואם כפוף בראשו פסול ודוקא כששדרתו כפופ׳ אבל עליו כפופין בראשו כמו שדרך להיות הרבה לולבין כשר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
(א) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו׳ ודרשו חז״ל פרי עץ הדר זה אתרוג כו׳ בפרק לולב הגזול (לב. לג: לה: לו.): (ב) דרך הלולב כשיוצא מן הדקל יוצא כולו עץ אחד כחץ וכו׳ ואם שהה באילן עד שנפתח ונתפרדו עליו כשר אפי׳ לא אגדו משנה בפ׳ לולב הגזול (סוכה כט:) נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה וידוע דהלכה כת״ק והלכך אפי׳ אגדו כשר ומ״מ כתב ה״ה בשם מקצת הגאונים שמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודות: (ג) ומה שכתב אבל אם שהה באילן עד שנפתח הרבה ונתקשה כעץ פסול ונראה דהיינו מדתניא התם (לב.) חרות פסול דומה לחרות כשר ופי׳ רש״י חרות. קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ: דומה לחרות. התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ ונראה שרבינו מפרש דהא דפירש״י שעליו נושרים בימות הגשמים לא נושרים לגמרי ממקום חבורם בעיקרם קאמר שאין דרכו של לולב בכך אלא היינו לומר שהעלים מתפרדים ממנו דוגמא בד היוצא מן הענף ומתרחקים ביותר מגוף השדרה ועודם מחוברים בעיקרם לשדרה אלא שמקום חיבורם מתקשה כעץ עד שא״א לחבר העלים אל הגוף ואפילו בידים שכך היא דרך הלולב ומפני שאינם מתחברים בארכם אל השדרה קרי להו נושרים: (ד) ואם נפרצו עליו פסול משנה שם (כט:) ובגמ׳ (לב.) מפרש דהיינו דעביד כי חופיא ופירש״י נפרצו עליו משדרה ואינם מחוברים אלא ע״י אגודה כי חופיא שקורין אשקובא לאו הדר הוא והרי״ף והרמב״ם פירשו דנפרצו היינו שנדלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול ונראה מדברי הר״ן שפירוש רש״י הוא כדברי הרי״ף והרמב״ם אבל התוס׳ (שם כט:) והרא״ש ורבינו ירוחם כתבו שדעת רש״י לפרש שנעקרו לגמרי מהשדרה ואינם מחוברים אלא על ידי אגודה והקשו התוס׳ והרא״ש על פירש״י ופירשו הם דחופיא היינו שחלק כל עלה לשנים במקום שהוא כפול מגבו היינו נפרצו עליו דהכא שנפרץ ראש כל עלה ועלה מגבו ברוב עלין שבלולב. וגם הר״ן הקשה על פירש״י והרי״ף והעלה בשם הראב״ד כפי׳ התוס׳ והרא״ש דנפרצו עליו היינו שנחלקו העלין לשנים לארכם כדרך שעושין האומנים לעשות מהם קופות. ודינם של פי׳ רש״י והרי״ף לא הוזכר לפי שהוא פשוט לפיסול ומיהו דוקא ברוב עליו אבל במיעוטן משמע דכשר דומיא דערבה ומיהו דוקא בששדרו של לולב מכוסה בעלין הא לא״ה פסול אפי׳ במיעוטן כדפסלינן שם (לב.) ציני הר הברזל כל שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול וזה ג״כ שנפרצו עליו לפי׳ הראב״ד כיון דתלה בעלין משמע שאינו פסול עד שנפרצו רובן ורוב כל עלה ועלה והכי איתא בתוספתא בהדיא או שנפרצו רוב עליו ע״כ וגם ה״ה כתב שפי׳ הרי״ף והרמב״ם לענין הדין אמת וכן תי׳ של הראב״ד שבאיזה מהם נפסל הלולב ור״י פי׳ בשם בעל העיטור לא שנפרצו מן השדרה אלא שנפרץ ונסדק לסדקין ב׳ וג׳ וכ״כ הרא״ש בפרק לולב הגזול בשם בעל העיטור גבי נפרצו עליו דהדס ונ״ל דלא פסל בעל העיטור אלא בשנסדק רוב עלים ורוב כל עלה ועלה:
כתב בא״ח בשם בעל ההשלמה אפי׳ נפרצו מקצת עליו פסול והראב״ד כתב דלא נפסל אלא כשנפרצו רוב עליו וכן כל פסולי הלולב ומיניו חוץ מנקלף שאינו נפסל אלא בכולו וניקב במשהו ע״כ וביאר הרמב״ן שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים וכן בפיסולי לולב יש שלא נאמרו באתרוג כגון אתרוג כפוף ועקום דומה למגל בין שנעשה מעצמו בין שגדלו בדפוס כך כשר אבל פיסולי אתרוג למידין זה מזה לפיכך כושי או לבן פסולין בחוטמו במשהו ובשאר מקומות ברובו וכן הדין ביבשות שפוסל בחוטמו במשהו ואצ״ל נסדק בחוטמו וניקב בין חסר בין לא חסר עכ״ל: (ה) דרך הלולב לאחר שיוצא עלה אחד מיד כשיעור שתי אצבעות יוצא אחר וכו׳ ואם אינם כפולין או שכל עליו כפולים מצדו האחד וצדו השני ערום בלא עלין או שאין לו הרבה עלין זה על זה אלא מכל צד יוצא עלה אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה עד ראשו שם אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול: ופירש״י דסליק בחד הוצא. שכל עליו מצד אחד והרמב״ם פי׳ בריית עלין של לולב כך הוא כשהם גדילים גדילים שנים שנים ודבוקים מגבן וגב כל ב׳ עלין הדבוקים הוא הנקרא תיומת היו עלין אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת פסול והרא״ש אחר שכתב פי׳ רש״י ופי׳ הרמב״ם כתב שרב שר שלום פי׳ דהיינו שהוצא אחת בעיקרו ועולה אותו חד הוצא מעיקרו ועד ראש שדרה ע״כ ורבינו כתב דברי ג׳ הפירושים לפיסול ודע שה״ה כתב שז״ש הרמב״ם היו עליו אחת אחת וכו׳ היינו ניטלה התיומת ואין דבריו מכוונים שאינו אלא פי׳ לולבא דסליק בחד הוצא וכ״נ שפי׳ הרא״ש דברי הרמב״ם: (ו) ומה שכתב רבינו או אפי׳ היו לו עלין הרבה אלא שאין מכוסין זה על זה וכו׳ שם במשנה (כט:) ציני הר הברזל כשירה ובגמרא (לב.) אמר אביי ל״ש אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול ופירש״י ציני הר הברזל. לולבין שלהם העלין מועטים בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הם לארכן ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה: (ז) לולב שיבש שדרתו או רוב עליו פסול ר״פ לולב הגזול (סוכה כט:) והיבש פסול וכתב הר״ן דיבש היינו שיבשו רוב עליו אבל אחרים אומרים עד שתייבש רוב שדרו ורוב עליו ולא מיחוור ומיהו באיפכא ליכא לספוקי שאין הדבר מצוי שיהא שדרו יבש ויהיו העלים לחים עכ״ל והרא״ש כ׳ שהראב״ד הביא ירושלמי ופירשו דיבשו עלי הלולב כשר משום דלא מיקרי לולב אלא השדרה ומסתברא בלבד שתהיה תיומת העליונה לחה וחלק עליו הרא״ש משום דעלין נמי לולב מיקרו וכיון דנפרצו רוב עליו דעבידי כי חופיא פסול כ״ש ליבשו רוב עליו: (ח) ומה שכתב ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בצפורן שם ופי׳ הראב״ד כתב שם הרא״ש ולא הכריח כאחד מהפירושים אבל הר״ן וה״ה הסכימו לפי׳ הראב״ד: (ט) נקטם ראשו פסול משנה שם: (י) ומה שכתב ופי׳ הרמב״ם שנקטם מהעלין שבראשו וכו׳ ז״ל הרא״ש שם נקטם ראשו לכאורה נראה לפרש בשני עלין האמצעים היוצא מראש השדרה וקשה דבגמ׳ (שם לב.) קאמר ריב״ל ניטלה התיומת פסול והם אותם שני עלין האמצעי׳ והא אפילו בנקטם פסול כ״ש בניטלו לגמרי ונ״ל דנקטם ראשו מיירי בנקטם ראש רוב העלין וראשו של כל עלה ועלה קאמר והלשון דחוק וי״ל דניטלה איצטריך לאשמעי׳ דסד״א דהוי הדר יותר מנקטם א״נ בניטל׳ אחד מן התיומת דבנקטם לא מפסלה אלא בשתיהן והראב״ד כתב נסתפק לי איזהו ראשו אם הוא העלין העליונים אע״פ שלא חסר מן השדרה כלום או שמא לא נקרא ראשו אלא ראש השדרה ופשוט ליה מדתני עולא בהדס (לג.) נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר אלמא ראשו דקאמר בגוף ההדס קאמר שאם בנשירת העלין העליונים בלחוד קאמר הול״ל נקטם ראשו ועלה בו עלים כשר אלא ש״מ אין הפיסול בעלין אלא בראש הבד עצמו ומש״ה צריך שיעלה בו תמרה להשלים חסרון הבד ועוד דאמרינן ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר והא ודאי על שדרה עצמ׳ קאמר כדמוכח סוגי׳ דשמעתין והלשון בעצמו כך מוכיח כי השדרה היא הנקראת לולב וההוצים נקראים עלין או הוצין וכשאמרו נקטם ראשו על הלולב אמרו והיא ראש השדרה שהוא לולב והרא״ש דחה כל ראיותיו שמה שדימה יחד הדס לולב וערבה י״ל שלא לדמות דלולב לעולם העלין עולין למעלה ויוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו אבל הדס וערבה אין העלין יוצאין מראש הבד וכו׳ ומ״ש דסוגיא דשמעתין מוכחא לא ידענא הוכחה זו וכן מ״ש שהשדרה נקרא לולב ולא העלים גמרא לא מוכחא כן (שם לב:) מדאמר שמואל שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח וקאמר ר׳ יוחנן שדרו של לולב צריך שיצא מן הלולב טפח אלמא לולב סתם דקאמר שמואל היינו עלים עכ״ל ואף על פי שמ״ש רבינו בשם הרא״ש אינו מבואר בדבריו בהדיא נראה שטעמו מפני שהרא״ש כ׳ על מה שפי׳ דנקטם ראשו היינו ראש רוב העלין שהלשון דחוק לא ראה רבי׳ להזכיר אותו פי גם מ״ש דניטלה איצטריך לאשמעינן דסד״א דהוי יותר הדר מנקטם לא נראה לרבינו שזו היא סברת הרא״ש מאחר שלא חילק בכך אלא מחמת דוחק ולא שיהיה כן עיקר סברתו ולכן תפס עיקר דבריו האחרונים דבנקטם לא מיפסל אלא בקטימ׳ שני העלין וסובר רבינו דודאי בקטימת רובן פסול דבכ״מ רובו ככולו וכמ״ש נפרצו עליו או יבשו דברוב עליו סגי ואפשר לפרש דברי רבינו שכ׳ להרא״ש דברוב קטימת עליו העליונים מיפסיל היינו לומר דעלים העליונים הם ג׳ וקאמר דבקטימת רובן דהיינו שנים מהם פסול ודלא כבעל העיטור שמצריך שיקטמו כל השלש ודע שהר״ן ג״כ דחה דברי הראב״ד והעלה לפיכך יש להחמיר ונפסול בקטימת עליו אלא שי״א שאינו נפסל בקטימת עלים האמצעיים שלו בלבד אלא שנקטמו רוב עלין שלו ואין זה במשמע מדקתני נקטם ראשו לפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דאפי׳ כל שהוא פוסל בו וגם ה״ה כתב שהפירוש הנכון הוא שנקטם ראש העלה העליון שבו כלה הלולב וי״ל שאינו פוסל אלא א״כ נקטם רובו ויש לחוש בכל שהוא עכ״ל ומשמע מדבריו דאפילו בקטימת עלה אחת מהאמצעים מיקרי נקטם ראשו ושלא כדברי הרא״ש והתוס׳ שכתבו דבעי שני עלין ואפשר ליישב דל״פ אלא יש לולבים שהם כלים בשני עלים באמצע ובהו איירי התוס׳ והרא״ש ויש לולבים בג׳ עלים באמצע ובהו איירי ה״ה דכיון שעלים העליונים הם ג׳ האמצעי שבהם לבדו הוא הנקרא ראש הלולב אבל אין סברא לומר דכולהו אעלה אחד אמצעי קיימי ומאי דקרו לה התוס׳ והרא״ש שנים היינו משום דאם יחלקו לעשותם חופיא הו״ל שנים:
כתב המרדכי נקטם ראשו פסול כתב רא״ם דלכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליה ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר ע״כ ולא ידעתי מי הכריחו לרא״ם לפרש כן ומדברי כל הפוסקים לא משמע הכי: (יא) נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק וכו׳ שם (לא.) אהא דתנן נקטם ראשו פסול א״ר הונא ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר ונסדק כשר והתניא לולב כפוף קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול א״ר פפא דעביד כהימנק ופרש״י נסדק. נסדקו ראשי העלין: אר״פ. הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדק ראשי עלין או שדרה אלא דעביד כהימנק פוצפו״ר של ברזל של סופרי׳ שיש לו שני ראשים ראשו א׳ מפוצל כך גדל הלולב כמין שדראות מחצית עליו לכאן ומחצית עליו לכאן עכ״ל ומה שהקשה עליו רבינו דלשון נסדק אינו משמע כך וכו׳ אינו קושיא כלל דרש״י לאו אנסדק קאי אלא אסדוק שהרי לפרש דעת ר״פ אתא ור״פ כי אמר למילתיה אברייתא דקתני סדוק פסול אמר ולישנא דסדוק מתחלת ברייתו משמע כמו כפוף וכווץ ועקום דמיתנו בהדיא ומשמע מדברי רש״י דאפילו נסדק כל עלה האמצעי כשר ולא מיפסיל משום נחלקה התיומת עד שתסדק השדרה עד העלים שלמטה מעלים האמצעים העליונים ולא כר״י שכתב על פירש״י דהא דנסדק כשר מיירי בששני עלים האמצעיים לא נחלקו שאל״כ היינו נחלקה התיומת וכתב הר״ן אהא דא״ר הונא ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר כבר כתבתי במשנתינו דנקטם ראשו היינו ראש עלה העליון ובדידיה נמי אמרי׳ דנסדק כשר אלא אי עביד כהימנק וכ״ת והא אמרי׳ לקמן נחלקה התיומת פסולה ופי׳ בו דהיינו העלה האמצעי אלמא אע״ג דלא עביד כהימנק פסול תירץ בזה דכי פסלו בנחלקה התיומת היינו דוקא ברובה אבל מיעוטה לא מיפסל אלא דעביד כהימנק ומחמירין עוד לומר דכל שנחלק המתאם אפי׳ במיעוט פסול וכי שרינן נסדק בדלא עביד כי הימנק היינו בנסדק לרחבו ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר ואחרים פירשו דנחלק התיומת לאו בעלה האמצעי בלחוד קאמר אלא העלים הכפולים יש להן בגבן דבר שמחבר אותם ומתאימן ונקרא תיומת ואם נחלק רוב העלין ורוב כל עלה ועלה מהם באותו מקום פסול וכ״פ הרי״ף ולפ״ז אפשר דאפילו נסדק רובו או כולו של עלה האמצעי כשר אא״כ עביד כי הימנק ומקילין עוד לפי זה ואומרין דכי פסלינן בדיעבד כי הימנק היינו שהלולב עשוי כך מתחלתו כעין שני שדראות מקצת עלין כאן ומקצת עלין כאן אבל נסדק ראש העלין והשדרה ויכול לאגדו כה״ג נסדק מיקרי וכשר עכ״ל: (יב) נחלקה התיומת פסול (שם) בעיא דאיפשטא וכבר כתב רבינו דברי המפרשים בזה ואע״פ שלא נתבאר בדברי הרי״ף והרמב״ם שיעור העלים שתחלק התיומת בהם ויפסל הלולב כבר כתב ה״ה שפיסול זה אינו אלא ברוב העלין ולא במיעוטן וגם הרא״ש כתב על פי׳ הרי״ף וברוב עליו מיירי והאי נחלקה הוא ברוב כל עלה ועלה וכ״ה דעת רבינו והתוספות כתבו בהגוזל קמא (צו.) מצא ר״י בתשובת הגאונים אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה ממנה והוא כשני הוצין דבוקים זה בזה ונקראין תיומת וכ״מ מתוך ה״ג שרוצים לפרש כן ולדבריהם לא ימצא לולב כשר כי בטורח נמצאים אותם שיש להם תיומת כזה אפילו אחד בת״ק וי״ל שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחלה כענין זה ונחלק שנשתנה מברייתו ובקונדרי׳ פי׳ נחלקה התיומת שני עלים עליונים וכו׳ מתוך פירושו משמע שנחלק׳ השדרה כ״כ שנראים העלים העליונים חלוקים ומפוזרי׳ זה מזה ועוד אור״י די״מ שכל עלי הלולב כפולים כל א׳ לשנים ויש בראש הלולב בסוף השדרה שני עלין היוצאין ממנה שכל א׳ כפול לשנים כשאר עלי הלולב ואותן שני עלין היוצאים מראש השדרא נקראין תיומת ואהנהו בעי נחלקה התיומת מהו אם נחלקו זה מזה דהיינו קצת מהשדרה ומיהו אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה ומ״מ י״ל דאי משתכח כה״ג תיומת ונחלקה מהו עכ״ל ונראה דמיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלים שכל עלה מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב והם נקראים הוצים ולפי מה שמצא ר״י בתשובת הגאונים צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד וזה דבר שאינו נמצא בארצם אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ בלי שום פירוד ולפי׳ האחרון שכתב ר״י א״צ ששני הוצין אלו יהו דבוקים זה בזה כאילו הם גוף א׳ אבל צריך שיהו סמוכים זה לזה כמשפט׳ שהם נראים כשנים אלא שאין ביניהם חילוק כלל אבל אם נחלק הוצא זה מחבירו דהיינו ע״י שנתחלק קצת מהשדרה פסול ומיהו בחילוק מועט שתחלק השדרה מיפסל ודלא כרש״י דמצריך שתחלק השדרה כ״כ שנראים העלים העליוניה חלוקין ומפוזרים זה מזה לגמרי ומ״ש אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה היינו לומר דהרבה לולבים אינם כלים באמצע בשני הוצים אלא בהוצא אחת לבד וקשיא להו דבעי בדבר שאין רוב הלולבים נמצאים באותן ענין להיותם כלים באמצע בשני הוצים וניחא להו דאע״פ שרוב לולבים אינם נמצאים בענין זה בעי להנך דמשתכחי והרא״ש כתב בפרק לולב הגזול מה שמצא ר״י בתשובת הגאונים וכתב ג״כ פרש״י ופי׳ הרי״ף והרמב״ם ולא הכריע וה״ה כתב יש מי שפירש נחלקה התיומת פסולה העלה העליון שבכולן וכבר הכריע הרמב״ם מן הירושלמי כפי׳ ההלכות ורבינו ואף לדברי אותם מפרשים אין הפיסול אלא ברוב העלה ולא במיעוטו עכ״ל: (יג) יש לו כמין קוצים בשדרתו וכו׳ ברייתא שם כפוף קווץ סדוק׳ עקום דומה למגל פסול ופירש״י קווץ שיוצאין בשדרה שלו כמין קוצים והתו׳ כתבו בערוך פי׳ שהוא ענין צמותה ורבינו כ׳ כשני הפירושים ובעקום פירש״י עקום דומה למגל חדא מלתא היא ומשמע לי דנקט דומה למגל ללמד שאע״פ שהוא עקום קצת לא מיפסל עד שיהא עקום לגמרי דומה למגל וכ״נ מדברי הרמב״ם שכ׳ שהוא כגב בעל חטוטרת ואמרינן בגמרא עקום דומה למגל אמר רבא לא אמרו אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אר״נ לצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי וכתבו הרי״ף והרא״ש הלכך עבדינן לחומרא וכלפניו דמי ופסול וכ״פ הרמב״ם ז״ל ופירש״י לאחריו. שנעקם לצד שדרה: לפניו. לצד שכנגד השדרה שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברים בה מכאן ומכאן ואמצע חלק ועולה כמקל וכן כתב הר״ן וכ״כ הרמב״ם ז״ל ור״י כתב שיש גורסין בהיפך ל״ש אלא לאחריו אבל לפניו ברייתי׳ הוא ואפשר שאותם שגורסין כך מפרשים דפניו הוא צד השדרה ואחריו הוא הצד האחר: (יד) וכפוף פירש״י ראשו כפוף כאגמון דומה לאיש גבן או זקן שראשיהם שחין וכפופים למטה: (טו) ומה שכתב רבינו ודוקא בששדרתו כפופה אבל עליו כפופין וכו׳ כך כתב ר״י וז״ל כפוף מיירי בשדרה דאי בעלים רוב הלולבים עליהם כפופות ואף ע״פ שהר״ן כתב אמתניתין דנקטם ראשו דלולב י״ל שמ״ש בברייתא לולב כפוף סדוק בעלה אמצעי אמרו ומשמע דמיפסיל בכל שהו לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דכל שהו פסול בו הרא״ש כתב בתשובה ע״ש שיש להחמיר שלא לצאת בלולב כפוף לא מיסתבר לי שאין להוסיף על הפסולים שמנו חכמים וכפיפת הראש לא מיקרי כפיפה כיון דכולו זקוף רק שעליו עליונים כפופים מעט לא מקרי כפוף ואני אוהב יותר לצאת בו לפי שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת ע״כ:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כתב בא״ח בשם בעל ההשלמה אפי׳ נפרצו מקצת עליו פסול והראב״ד כתב דלא נפסל אלא כשנפרצו רוב עליו וכן כל פסולי הלולב ומיניו חוץ מנקלף שאינו נפסל אלא בכולו וניקב במשהו ע״כ וביאר הרמב״ן שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים וכן בפיסולי לולב יש שלא נאמרו באתרוג כגון אתרוג כפוף ועקום דומה למגל בין שנעשה מעצמו בין שגדלו בדפוס כך כשר אבל פיסולי אתרוג למידין זה מזה לפיכך כושי או לבן פסולין בחוטמו במשהו ובשאר מקומות ברובו וכן הדין ביבשות שפוסל בחוטמו במשהו ואצ״ל נסדק בחוטמו וניקב בין חסר בין לא חסר עכ״ל: (ה) דרך הלולב לאחר שיוצא עלה אחד מיד כשיעור שתי אצבעות יוצא אחר וכו׳ ואם אינם כפולין או שכל עליו כפולים מצדו האחד וצדו השני ערום בלא עלין או שאין לו הרבה עלין זה על זה אלא מכל צד יוצא עלה אחד למטה סמוך לעיקרו ועולה עד ראשו שם אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול: ופירש״י דסליק בחד הוצא. שכל עליו מצד אחד והרמב״ם פי׳ בריית עלין של לולב כך הוא כשהם גדילים גדילים שנים שנים ודבוקים מגבן וגב כל ב׳ עלין הדבוקים הוא הנקרא תיומת היו עלין אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת פסול והרא״ש אחר שכתב פי׳ רש״י ופי׳ הרמב״ם כתב שרב שר שלום פי׳ דהיינו שהוצא אחת בעיקרו ועולה אותו חד הוצא מעיקרו ועד ראש שדרה ע״כ ורבינו כתב דברי ג׳ הפירושים לפיסול ודע שה״ה כתב שז״ש הרמב״ם היו עליו אחת אחת וכו׳ היינו ניטלה התיומת ואין דבריו מכוונים שאינו אלא פי׳ לולבא דסליק בחד הוצא וכ״נ שפי׳ הרא״ש דברי הרמב״ם: (ו) ומה שכתב רבינו או אפי׳ היו לו עלין הרבה אלא שאין מכוסין זה על זה וכו׳ שם במשנה (כט:) ציני הר הברזל כשירה ובגמרא (לב.) אמר אביי ל״ש אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול ופירש״י ציני הר הברזל. לולבין שלהם העלין מועטים בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הם לארכן ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה: (ז) לולב שיבש שדרתו או רוב עליו פסול ר״פ לולב הגזול (סוכה כט:) והיבש פסול וכתב הר״ן דיבש היינו שיבשו רוב עליו אבל אחרים אומרים עד שתייבש רוב שדרו ורוב עליו ולא מיחוור ומיהו באיפכא ליכא לספוקי שאין הדבר מצוי שיהא שדרו יבש ויהיו העלים לחים עכ״ל והרא״ש כ׳ שהראב״ד הביא ירושלמי ופירשו דיבשו עלי הלולב כשר משום דלא מיקרי לולב אלא השדרה ומסתברא בלבד שתהיה תיומת העליונה לחה וחלק עליו הרא״ש משום דעלין נמי לולב מיקרו וכיון דנפרצו רוב עליו דעבידי כי חופיא פסול כ״ש ליבשו רוב עליו: (ח) ומה שכתב ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בצפורן שם ופי׳ הראב״ד כתב שם הרא״ש ולא הכריח כאחד מהפירושים אבל הר״ן וה״ה הסכימו לפי׳ הראב״ד: (ט) נקטם ראשו פסול משנה שם: (י) ומה שכתב ופי׳ הרמב״ם שנקטם מהעלין שבראשו וכו׳ ז״ל הרא״ש שם נקטם ראשו לכאורה נראה לפרש בשני עלין האמצעים היוצא מראש השדרה וקשה דבגמ׳ (שם לב.) קאמר ריב״ל ניטלה התיומת פסול והם אותם שני עלין האמצעי׳ והא אפילו בנקטם פסול כ״ש בניטלו לגמרי ונ״ל דנקטם ראשו מיירי בנקטם ראש רוב העלין וראשו של כל עלה ועלה קאמר והלשון דחוק וי״ל דניטלה איצטריך לאשמעי׳ דסד״א דהוי הדר יותר מנקטם א״נ בניטל׳ אחד מן התיומת דבנקטם לא מפסלה אלא בשתיהן והראב״ד כתב נסתפק לי איזהו ראשו אם הוא העלין העליונים אע״פ שלא חסר מן השדרה כלום או שמא לא נקרא ראשו אלא ראש השדרה ופשוט ליה מדתני עולא בהדס (לג.) נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר אלמא ראשו דקאמר בגוף ההדס קאמר שאם בנשירת העלין העליונים בלחוד קאמר הול״ל נקטם ראשו ועלה בו עלים כשר אלא ש״מ אין הפיסול בעלין אלא בראש הבד עצמו ומש״ה צריך שיעלה בו תמרה להשלים חסרון הבד ועוד דאמרינן ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר והא ודאי על שדרה עצמ׳ קאמר כדמוכח סוגי׳ דשמעתין והלשון בעצמו כך מוכיח כי השדרה היא הנקראת לולב וההוצים נקראים עלין או הוצין וכשאמרו נקטם ראשו על הלולב אמרו והיא ראש השדרה שהוא לולב והרא״ש דחה כל ראיותיו שמה שדימה יחד הדס לולב וערבה י״ל שלא לדמות דלולב לעולם העלין עולין למעלה ויוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו אבל הדס וערבה אין העלין יוצאין מראש הבד וכו׳ ומ״ש דסוגיא דשמעתין מוכחא לא ידענא הוכחה זו וכן מ״ש שהשדרה נקרא לולב ולא העלים גמרא לא מוכחא כן (שם לב:) מדאמר שמואל שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח וקאמר ר׳ יוחנן שדרו של לולב צריך שיצא מן הלולב טפח אלמא לולב סתם דקאמר שמואל היינו עלים עכ״ל ואף על פי שמ״ש רבינו בשם הרא״ש אינו מבואר בדבריו בהדיא נראה שטעמו מפני שהרא״ש כ׳ על מה שפי׳ דנקטם ראשו היינו ראש רוב העלין שהלשון דחוק לא ראה רבי׳ להזכיר אותו פי גם מ״ש דניטלה איצטריך לאשמעינן דסד״א דהוי יותר הדר מנקטם לא נראה לרבינו שזו היא סברת הרא״ש מאחר שלא חילק בכך אלא מחמת דוחק ולא שיהיה כן עיקר סברתו ולכן תפס עיקר דבריו האחרונים דבנקטם לא מיפסל אלא בקטימ׳ שני העלין וסובר רבינו דודאי בקטימת רובן פסול דבכ״מ רובו ככולו וכמ״ש נפרצו עליו או יבשו דברוב עליו סגי ואפשר לפרש דברי רבינו שכ׳ להרא״ש דברוב קטימת עליו העליונים מיפסיל היינו לומר דעלים העליונים הם ג׳ וקאמר דבקטימת רובן דהיינו שנים מהם פסול ודלא כבעל העיטור שמצריך שיקטמו כל השלש ודע שהר״ן ג״כ דחה דברי הראב״ד והעלה לפיכך יש להחמיר ונפסול בקטימת עליו אלא שי״א שאינו נפסל בקטימת עלים האמצעיים שלו בלבד אלא שנקטמו רוב עלין שלו ואין זה במשמע מדקתני נקטם ראשו לפיכך יש לפסול בקטימת ראשו בכל שהוא לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דאפי׳ כל שהוא פוסל בו וגם ה״ה כתב שהפירוש הנכון הוא שנקטם ראש העלה העליון שבו כלה הלולב וי״ל שאינו פוסל אלא א״כ נקטם רובו ויש לחוש בכל שהוא עכ״ל ומשמע מדבריו דאפילו בקטימת עלה אחת מהאמצעים מיקרי נקטם ראשו ושלא כדברי הרא״ש והתוס׳ שכתבו דבעי שני עלין ואפשר ליישב דל״פ אלא יש לולבים שהם כלים בשני עלים באמצע ובהו איירי התוס׳ והרא״ש ויש לולבים בג׳ עלים באמצע ובהו איירי ה״ה דכיון שעלים העליונים הם ג׳ האמצעי שבהם לבדו הוא הנקרא ראש הלולב אבל אין סברא לומר דכולהו אעלה אחד אמצעי קיימי ומאי דקרו לה התוס׳ והרא״ש שנים היינו משום דאם יחלקו לעשותם חופיא הו״ל שנים:
כתב המרדכי נקטם ראשו פסול כתב רא״ם דלכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליה ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר ע״כ ולא ידעתי מי הכריחו לרא״ם לפרש כן ומדברי כל הפוסקים לא משמע הכי: (יא) נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק וכו׳ שם (לא.) אהא דתנן נקטם ראשו פסול א״ר הונא ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר ונסדק כשר והתניא לולב כפוף קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול א״ר פפא דעביד כהימנק ופרש״י נסדק. נסדקו ראשי העלין: אר״פ. הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדק ראשי עלין או שדרה אלא דעביד כהימנק פוצפו״ר של ברזל של סופרי׳ שיש לו שני ראשים ראשו א׳ מפוצל כך גדל הלולב כמין שדראות מחצית עליו לכאן ומחצית עליו לכאן עכ״ל ומה שהקשה עליו רבינו דלשון נסדק אינו משמע כך וכו׳ אינו קושיא כלל דרש״י לאו אנסדק קאי אלא אסדוק שהרי לפרש דעת ר״פ אתא ור״פ כי אמר למילתיה אברייתא דקתני סדוק פסול אמר ולישנא דסדוק מתחלת ברייתו משמע כמו כפוף וכווץ ועקום דמיתנו בהדיא ומשמע מדברי רש״י דאפילו נסדק כל עלה האמצעי כשר ולא מיפסיל משום נחלקה התיומת עד שתסדק השדרה עד העלים שלמטה מעלים האמצעים העליונים ולא כר״י שכתב על פירש״י דהא דנסדק כשר מיירי בששני עלים האמצעיים לא נחלקו שאל״כ היינו נחלקה התיומת וכתב הר״ן אהא דא״ר הונא ל״ש אלא נקטם אבל נסדק כשר כבר כתבתי במשנתינו דנקטם ראשו היינו ראש עלה העליון ובדידיה נמי אמרי׳ דנסדק כשר אלא אי עביד כהימנק וכ״ת והא אמרי׳ לקמן נחלקה התיומת פסולה ופי׳ בו דהיינו העלה האמצעי אלמא אע״ג דלא עביד כהימנק פסול תירץ בזה דכי פסלו בנחלקה התיומת היינו דוקא ברובה אבל מיעוטה לא מיפסל אלא דעביד כהימנק ומחמירין עוד לומר דכל שנחלק המתאם אפי׳ במיעוט פסול וכי שרינן נסדק בדלא עביד כי הימנק היינו בנסדק לרחבו ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר ואחרים פירשו דנחלק התיומת לאו בעלה האמצעי בלחוד קאמר אלא העלים הכפולים יש להן בגבן דבר שמחבר אותם ומתאימן ונקרא תיומת ואם נחלק רוב העלין ורוב כל עלה ועלה מהם באותו מקום פסול וכ״פ הרי״ף ולפ״ז אפשר דאפילו נסדק רובו או כולו של עלה האמצעי כשר אא״כ עביד כי הימנק ומקילין עוד לפי זה ואומרין דכי פסלינן בדיעבד כי הימנק היינו שהלולב עשוי כך מתחלתו כעין שני שדראות מקצת עלין כאן ומקצת עלין כאן אבל נסדק ראש העלין והשדרה ויכול לאגדו כה״ג נסדק מיקרי וכשר עכ״ל: (יב) נחלקה התיומת פסול (שם) בעיא דאיפשטא וכבר כתב רבינו דברי המפרשים בזה ואע״פ שלא נתבאר בדברי הרי״ף והרמב״ם שיעור העלים שתחלק התיומת בהם ויפסל הלולב כבר כתב ה״ה שפיסול זה אינו אלא ברוב העלין ולא במיעוטן וגם הרא״ש כתב על פי׳ הרי״ף וברוב עליו מיירי והאי נחלקה הוא ברוב כל עלה ועלה וכ״ה דעת רבינו והתוספות כתבו בהגוזל קמא (צו.) מצא ר״י בתשובת הגאונים אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה ממנה והוא כשני הוצין דבוקים זה בזה ונקראין תיומת וכ״מ מתוך ה״ג שרוצים לפרש כן ולדבריהם לא ימצא לולב כשר כי בטורח נמצאים אותם שיש להם תיומת כזה אפילו אחד בת״ק וי״ל שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחלה כענין זה ונחלק שנשתנה מברייתו ובקונדרי׳ פי׳ נחלקה התיומת שני עלים עליונים וכו׳ מתוך פירושו משמע שנחלק׳ השדרה כ״כ שנראים העלים העליונים חלוקים ומפוזרי׳ זה מזה ועוד אור״י די״מ שכל עלי הלולב כפולים כל א׳ לשנים ויש בראש הלולב בסוף השדרה שני עלין היוצאין ממנה שכל א׳ כפול לשנים כשאר עלי הלולב ואותן שני עלין היוצאים מראש השדרא נקראין תיומת ואהנהו בעי נחלקה התיומת מהו אם נחלקו זה מזה דהיינו קצת מהשדרה ומיהו אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה ומ״מ י״ל דאי משתכח כה״ג תיומת ונחלקה מהו עכ״ל ונראה דמיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלים שכל עלה מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב והם נקראים הוצים ולפי מה שמצא ר״י בתשובת הגאונים צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד וזה דבר שאינו נמצא בארצם אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ בלי שום פירוד ולפי׳ האחרון שכתב ר״י א״צ ששני הוצין אלו יהו דבוקים זה בזה כאילו הם גוף א׳ אבל צריך שיהו סמוכים זה לזה כמשפט׳ שהם נראים כשנים אלא שאין ביניהם חילוק כלל אבל אם נחלק הוצא זה מחבירו דהיינו ע״י שנתחלק קצת מהשדרה פסול ומיהו בחילוק מועט שתחלק השדרה מיפסל ודלא כרש״י דמצריך שתחלק השדרה כ״כ שנראים העלים העליוניה חלוקין ומפוזרים זה מזה לגמרי ומ״ש אין רוב הלולבים נמצאים בענין זה היינו לומר דהרבה לולבים אינם כלים באמצע בשני הוצים אלא בהוצא אחת לבד וקשיא להו דבעי בדבר שאין רוב הלולבים נמצאים באותן ענין להיותם כלים באמצע בשני הוצים וניחא להו דאע״פ שרוב לולבים אינם נמצאים בענין זה בעי להנך דמשתכחי והרא״ש כתב בפרק לולב הגזול מה שמצא ר״י בתשובת הגאונים וכתב ג״כ פרש״י ופי׳ הרי״ף והרמב״ם ולא הכריע וה״ה כתב יש מי שפירש נחלקה התיומת פסולה העלה העליון שבכולן וכבר הכריע הרמב״ם מן הירושלמי כפי׳ ההלכות ורבינו ואף לדברי אותם מפרשים אין הפיסול אלא ברוב העלה ולא במיעוטו עכ״ל: (יג) יש לו כמין קוצים בשדרתו וכו׳ ברייתא שם כפוף קווץ סדוק׳ עקום דומה למגל פסול ופירש״י קווץ שיוצאין בשדרה שלו כמין קוצים והתו׳ כתבו בערוך פי׳ שהוא ענין צמותה ורבינו כ׳ כשני הפירושים ובעקום פירש״י עקום דומה למגל חדא מלתא היא ומשמע לי דנקט דומה למגל ללמד שאע״פ שהוא עקום קצת לא מיפסל עד שיהא עקום לגמרי דומה למגל וכ״נ מדברי הרמב״ם שכ׳ שהוא כגב בעל חטוטרת ואמרינן בגמרא עקום דומה למגל אמר רבא לא אמרו אלא לפניו אבל לאחריו ברייתיה הוא אר״נ לצדדין כלפניו דמי ואמרי לה כלאחריו דמי וכתבו הרי״ף והרא״ש הלכך עבדינן לחומרא וכלפניו דמי ופסול וכ״פ הרמב״ם ז״ל ופירש״י לאחריו. שנעקם לצד שדרה: לפניו. לצד שכנגד השדרה שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברים בה מכאן ומכאן ואמצע חלק ועולה כמקל וכן כתב הר״ן וכ״כ הרמב״ם ז״ל ור״י כתב שיש גורסין בהיפך ל״ש אלא לאחריו אבל לפניו ברייתי׳ הוא ואפשר שאותם שגורסין כך מפרשים דפניו הוא צד השדרה ואחריו הוא הצד האחר: (יד) וכפוף פירש״י ראשו כפוף כאגמון דומה לאיש גבן או זקן שראשיהם שחין וכפופים למטה: (טו) ומה שכתב רבינו ודוקא בששדרתו כפופה אבל עליו כפופין וכו׳ כך כתב ר״י וז״ל כפוף מיירי בשדרה דאי בעלים רוב הלולבים עליהם כפופות ואף ע״פ שהר״ן כתב אמתניתין דנקטם ראשו דלולב י״ל שמ״ש בברייתא לולב כפוף סדוק בעלה אמצעי אמרו ומשמע דמיפסיל בכל שהו לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דכל שהו פסול בו הרא״ש כתב בתשובה ע״ש שיש להחמיר שלא לצאת בלולב כפוף לא מיסתבר לי שאין להוסיף על הפסולים שמנו חכמים וכפיפת הראש לא מיקרי כפיפה כיון דכולו זקוף רק שעליו עליונים כפופים מעט לא מקרי כפוף ואני אוהב יותר לצאת בו לפי שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת ע״כ:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Tur
Peirush